תקציר מערכתי · אינו ציטוט
התייחסות המחבר לכיסוי ראש לגברים והמשמעויות החברתיות וההלכתיות שלו.
דברי השיעור — הנוסח המלא שהתקבל
הטקסט להלן נשמר כלשונו. כותרת התצוגה והתקציר שמעליו הם שכבת ניווט נפרדת.
תודעת פהאל שיעור 49 - שאלה שנשאלה - תאמר לי פהאל האם חייבים לכבוש כיפה או לשים כיפה ביום יום.תראה מי שדתי והולך בדרך יראת שמים והוא משייך עצמו לזרמים השונים בדת, אז כן זה תלוי באיזה גישה ודרישה הוא מכבד באותם הזרמים כסמל עבודת השם,כמי שמחויב להנהגת מצוותיו של השם.אך תזכור ותבין את הכלל הזה,זה לא חובת שמים אלא כסמל בלבד,הסמליות היא מעודדת את הדרך ולא הדרך עצמה, כלומר היא לא מהווה שום תיקון אלא מעודדת תיקון,וזה הבדל עצום, הכוונה זה שאתה חובש כיפה אם בעסק הקדושה ואם לא אינה מהווה דבר לקדושה, אלא מעודדת כאות וסימן היכן אתה עומד ואת מי אתה עובד כמו תמונה שמעוררת השראה כמו חפץ או כלי שמרחיב את הדעת, החומר עצמו אינו קדוש אלא אתה מקדש אותו בכוונה ובדרך שלך החומר מעולם לא קדוש אלא זקוק לכוונה וחיבור פנימי שיזכיר לך את הדרך. לכן הכיפה לא קדושה ולא מחייבת ולא תקדש ולא תשנה דבר מבחינת הקודש, כמו למשל אתה רוצה להתפלל עם כוונה נקיה ובכי טהור אז אתה מתקדש או מתנקה גם בלי הכיפה, אם תדבר עם השם או תתפלל אליו בלי כיפה אך הכוונה שלך טהורה, זה עצום הרבה יותר מאשר אדם שמתפלל עם כיפה ולא מגיע לכוונה גדולה כמו בלי הכיפה, או שניהם מתפללים עם כוונה נקיה וטהורה אחד בלי כיפה והשני עם הכיפה, שניהם יהיו באותה מידה, הכיפה לא תשנה ותבדיל דבר בינהם.כי שניהם באותה תודעה אותה אהבה אותה חמלה קדושים באותה מידה בעיני הבורא, מפני שהאור נמדד במעשים בלב שלם ולא בכיסוי ראש, הכיפה כמו שציינתי יכולה לעודד כסמל יראה ולא שינוי תודעתי בפועל כמו חולצת ספורט אלו מעודדים את מכבי בירוק ואלו מכבי בצהוב, כולם מהווים סמלים וצבעים ובגדים חיצוניים לעודד את הקבוצה במעשים של עידוד קהל.אך התודעה שלהם לניצחון מפורדת כמו מזרח ומערב.לכן בגדים לא יהוו שינוי תודעתי אלא כזיכרון לדרך שאתה עובד ומאמין.לכן הכיפה לא מעלה ולא מורידה בקודש את עוצמת האור ולא תשנה, אם בלבך יש הכרת תודה ויראת כבוד אמיתית ואהבה אתה כבר נגעת במהות בלי סמלים וחיץ, אסור שהסמלים יכפו ויקדשו וזה מה שעושה הכיפה היא כשלעצמה מביאה לכפיה רוחנית כמו חלק מקדושה מה שלא כך, לכן כיפה כתוב כפייה הכוונה הכיפה כמו כופה את הדרך שהיא מוצגת לעבודת השם היא כפייתית, חובה, אך מצד האמת אין חיץ כזה אין חובה כזאת ולא תשנה דבר אם תברך בלי כיפה או עם כיפה או אם תלך כל היום איתה או תחזיק אותה בסופות או תהדק אותה לראשך, אין שום שינוי מצד הקודשה, זה החדירו לתודעה שלנו כדי שתהיה יראה סמלית בכפייה כיפתית.אך שים לב להגיון הזה האל לא מסתכל איזה כובע יש לך מעל הראש אלא בתוך ראשך.הפנימיות היא הנציגה ברוח ולא הסמלים חיצוניים.שים לב גם לעניין הציצית,גם הציצית ב4 כנפות וצבע התכלת לומר לך על זהירות ביראת החטא ולשמור מצוותיו בצבע השמים ממעל להזכיר לך לא לחטוא כסימן עידוד וזהירות זאת המצווה היחידה שמזכירה לך מצוות השם ולא כיפה.כי כתוב שים לב בספר במדבר. דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, והיה לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ועשיתם אותם.זה תיאור של תכלת תזכורת לא איום או חובה, הציצית היא סימן של זיכרון לא גזרה מחייבת אלא מעודדת בכל הדורות ,זאת המצווה או הזכרון היחידי שמביא אותך ליראת שמים ולא איזה קדושה שמבדילה אלא הכל נכונה לפי הצבע התכלת הכשר ב4 כנפות כי בתורה אין פסוק שמאיים חובה ובעונש אלא הוא מציין את ערכה הסמלית העדיפה לעידוד מצוותיו בצבע יראת השמים בראיה וזכירה ולא יותר.אז מי שאינו הולך בציצית הוא עבר על מצוות השם?.לא הוא פשוט עבר או מנע אלמנט מעודד יחידי לראיה ולזכרון.כלומר השם נתן לו עידוד של אלמנט לזכרון ולראיה ולא חיוב או ציווי קיומי כרת או דין מוות.הכוונה אתה יכול מאוד להעזר בזה בעבודת הקודש אך לא הקודש עצמו.והוא היחידי שמביא אותך לחיזוק לראיה וזיכרון.
אלה דבריו של רן פהאל מתוך ארכיון ״תודעת פהאל״. תורת הצופן היא דרכו הרוחנית לקרוא קשרים בין אותיות, צירופים, פסוקים ומציאות. אנו מכבדים את כוונת המחבר ושומרים את הטקסט כלשונו. אין חובה לקבל את פרשנותו: הקריאה מיועדת לעיון, לשאלות ולמחשבה עצמאית. הערות מערכתיות מוצגות בנפרד, ואינן ייעוץ רפואי, משפטי או מסקנה מדעית מוכחת. למדיניות המקור והפרשנות.